הצבא תמיד מזכיר לי את רנה. רנה, תמיד הייתה יודעת מתי אני צריך לחזור, ואם הייתי מתעכב בשעה, היא כבר הייתה נכנסת ללחץ. השבוע אני צריך ללכת שוב למילואים. מילואים תמיד מזכירים לי את רנה כי רנה נפטרה ביום בו הייתי במילואים ולא יכולתי להיות לצידה. תמיד כשיצאתי למילואים, בדרך כלל בשעה מוקדמת מאוד של הבוקר, רנה הייתה מסתכלת עלי, כדי לראות מה קורה פה? למה אני יוצא באמצע הלילה, כשכל הכלבים עוד ישנים. וכשחזרתי בערב, רנה תמיד קפצה עלי בשמחה, לאחר שכל השעות שהיא רגילה אליהן, השתנו ולא ראתה אותי כל היום.
במילואים אני תמיד פוגש עוד כלבים של הצבא. תמיד חשבתי איך אני יכול להביא את רנה למילואים בפעם הבאה (בכל זאת מדובר היה בכלבת ציד אמיצה).
לרנה הייתה היסטוריה ארוכה עם הצבא. כשרנה הייתה גורה לקחתי אותה לצבא שלושה חודשים והיא שיחקה עם חיילים בזמן שאני עבדתי. תמיד חשבתי שבגלל זה היא הפכה לכלבה כה ידידותית לאנשים, כיוון שנחשפה לכל כך הרבה אהבה, מכל כך הרבה אנשים, בגיל צעיר.
הצבא תמיד יזכיר לי זיכרונות של רנה, כל פעם שיש לי מילואים אני חושב על רנה…
עוד משהו קטן: כתבה על המילואימניק סימבה