כשהתחלתי לכתוב לזיכרה של רנה, עשיתי את זה משתי סיבות עיקריות: על מנת להנציח את רנה, ועל מנת שעומר הבן שלי, שהכיר את רנה רק עד גיל שנה, יכיר את רנה ואת התרומה שלה בהגעתו לעולם. לכן זה רק טבעי שעומר יכיר את ההיסטוריה של רנה ושל אימא שלו – מיקה.
כבר כתבתי שהכרתי את מיקה בעזרת רנה, כאשר מיקה טיילה עם סנדי ואני עם רנה. אך בתקופה שעברה מאז שהכרנו ועד שעומר בא לעולם, מיקה, אני, רנה, וסנדי הספקנו לטייל ולבלות או סתם לשבת בבית לקרוא ספר כשרנה וסנדי לצידנו. מיקה ירדה בצהרים לטיולים עם רנה וסנדי, ולקחה אותן איתה להורים שלה או סתם לטייל בשכונה. הכלבות היו חלק מרכזי בחיינו.
למעשה עומר הכיר את הכלבות עוד בבטן של מיקה. היום כשעומר בן שנה וארבעה חודשים, הוא הפך לילד שאוהב כלבים (וגם חתולים). אני בטוח שהוא קיבל הרבה בטחון ואהבה מהכלבות לא פחות מאשר מאיתנו ההורים שלו.
