עברו ארבעה חודשים מאז שרנה נפטרה, ונראה כאילו עבר הרבה יותר זמן. בן אדם עובר, כל כך הרבה חוויות בארבעה חודשים, ובכל החוויות שעברתי רנה הייתה חסרה. בטיול כל בוקר רק עם סנדי, בטיולים עם עומר בעגלה, במפגש עם כלבים חדשים או עם כאלו שרנה הכירה ואהבה, ובכל דבר בבית.
מעניין אם סנדי חושבת לפעמים היכן רנה? לכלבים יש אינסטינקט הישרדות אשר גורם להם להיות מאוד פרקטיים. כלבים מרוכזים בחיי היום יום ולא במה שהיה בעבר. הם יודעים להסתגל לשינויים מהר מאוד. גם לאנשים יש מנגנון כזה. לפעמים קוראים לו: הזמן שמרפא, או בשמות אחרים. בפועל פשוט החיים ממשיכים והזיכרונות הופכים למשהו רחוק יותר ויותר.
מדהים איך ייצור חי ונושם, עם אופי ועם כמות עצומה של חוויות חיים שצבר, נעלם בבת אחת. רנה השאירה בליבנו חלל של ריק שלא יתמלא לעולם. היא חסרה לנו כל יום ואנו ממשיכים לחשוב עליה בכל מעשה שאנו עושים.