עומר ורנה קשורים אחד לשני יותר מכפי שניתן לשער. גם עומר וגם רנה הם ילדים שלי. עומר אמנם הבן שלי ורנה הייתה הכלבה שלי, אבל רנה קדמה לעומר והיא הייתה עבורי כמו בת. אני גידלתי את רנה, אני לימדתי אותה את כל הדברים שידעה, אני אילפתי אותה ובי היא הייתה תלויה. גם עומר לומד כל יום משהו חדש וגם הוא תלוי בי.
כשעומר נולד, רנה הייתה כבר בת שלוש. היו חששות, בעיקר של מיקה, איך היא תקבל את התינוק החדש? האם לא תהיה אלימה כלפיו? והאם עומר יסתדר איתה ועם סנדי? בשלב כלשהו היו שחשבו לקחת את רנה מהבית בגלל החשש הזה. אני לא הסכמתי. רנה הייתה בת שלי בדיוק כמו שעומר הוא הבן שלי. הייתי בטוח שהם יסתדרו מצויין. ובאמת, רנה וסנדי זיהו שמדובר בתינוק מהרגע הראשון. בימים הראשונים, כשעומר הגיע הביתה, הרגשנו שהן הולכות על קצות האצבעות ומשתדלות לא לנבוח שלא לצורך. מהר מאוד הן התרגלו לנוכחות החדשה, והיו מלקקות את עומר ושומרות עליו.
כשעומר ישב לאכול, הוא היה אוכל ביס אחד, ועוד עשרה מחלק לכלבות. רנה וסנדי ידעו שכאשר עומר אוכל זו חגיגה של אוכל גם עבורן. על כסא האוכל עומר למד לקרוא לרנה "אה אה" (הסוף של השם רנה, he he). ואחד המשחקים הראשונים שלו היה, לקרוא לרנה עם אוכל ביד, וכשהיא הגיעה הוא הזיז את היד חזרה והתפקע מצחוק. כמובן שבסוף הוא נתן לה ולסנדי את האוכל. עד היום עומר מנסה, לאכול את האוכל של הכלבות וחושב שזהו האוכל הטוב ביותר. הוא אוהב לשחק עם צלחות האוכל של הכלבות, ובמיוחד לשפוך את המים ולפזר את האוכל על כל המטבח.
ככל שעומר גדל, הוא גילה יותר ויותר עניין ברנה. סנדי הכלבה השניה שלנו, היא לברדורית כבדה, כל היום רובצת במקום ולא יכולה לשמש פרטנר למשחקים. לעומתה רנה, הייתה כלבה אנרגטית, ספונטנית ומלאת שמחת חיים. עומר שמהרגע הראשון היה תינוק מלא אנרגיה, זיהה מהר מאוד מי היא הפרטנרית למשחקים, ולמי אפשר למשוך באוזניים. היה להם משחק קבוע, רנה הייתה מחזיקה כדור בפה, ועומר היה זוחל אחריה מסביב לשולחן. היום כשעומר כבר רץ ברחבי הבית, אני מרגיש יותר ויותר בחסרונה של רנה, כי אני יודע שעומר היה כל כך נהנה לשחק איתה ולרוץ אחריה.
בשנה האחרונה, עד מותה של רנה, היינו כולנו (רנה, סנדי עומר ואני) מטיילים כל יום טיולים ארוכים עם העגלה. כל בוקר עומר היה מתעורר ב 05:00 בבוקר. היינו יוצאים לטיול ברחבי הפארק עם העגלה בשעת בוקר מוקדמת. ובערב עומר לא היה נרדם ללא טיול בעגלה בליווי רנה וסנדי. בשבתות זו הייתה חגיגה, היינו יוצאים לטיולים ארוכים והכלבות היו חוזרות מותשות.
רנה הייתה בטוחה שמזרן הפעילות של עומר הוא גם המזרן שלה, והיא הייתה נהנית לתפוס תנומה עליו בכל הזדמנות.
הרגע המרגש ביותר מבחינתי היה כאשר רנה הייתה כבר חולה, היא בקושי יכלה ללכת והיא שכבה על הספה, עומר ניגש אליה ולא הבין למה היא לא משחקת איתו כמו תמיד. הוא קרא לה "אה אה" וניסה למשוך אותה לשחק. רנה נתנה לו ליקוק וירדה מהספה במאמצים רבים. גם במצבה שהלך והחמיר,היא רצתה לשחק עם עומר, אבל לא יכלה. היא רצתה לשמח את עומר כמו תמיד. זהו אחד הרגעים המאפיינים את רנה ואת האופי שלה יותר מכל. רנה רצתה לשמח את כולם, גם כאשר היא בקושי עמדה על הרגליים. היא כבר לא יכלה לעלות חזרה בעצמה והייתי צריך לעזור לה לחזור לספה.
רנה כבר לא איתנו יותר, אך כל יום אנחנו חושבים עליה, ומקבלים ממנה השראה. שאר התמונות של רנה ועומר, נמצאות ב – עמוד התמונות של רנה ועומר
