אתר זה הוקם לזכרה של הכלבה שלי רנה. רנה הלכה לעולמה בשלישי לדצמבר 2007 לאחר מחלה קשה שתקפה אותה. היא הייתה מאושפזת בבית החולים הוטרינרי במשך שבועיים וחצי, אך הרופאים לא מצאו את הסיבה למחלתה ולבסוף, לאחר טיפולים שונים וניסיונות רבים להצילה, הרופאים הרימו ידיים. בשהות הקצרה שלה בבית החולים הספיקה רנה לגעת בליבם של אנשים רבים. למרות התוצאות הקשות, אני רוצה להודות לכל מי שעזר לה וניסה להציל אותה בבית החולים הוטרינרי. לפעמים גם הטיפול הטוב ביותר לא יכול לעזור.
רנה החזיקה מעמד עוד מספר ימים ונפטרה לאחר החמרה במחלתה. המחלה של רנה תפסה אותנו לא מוכנים, היא הייתה מהירה ואכזרית. רגע אחד רנה רצה בפארק והייתה מלאת שמחת חיים, ורגע לאחר מכן היא שכבה בבית החולים. כל מי שהכיר את רנה מרגיש שזה לא אמור היה לקרות. שלא הספקנו לעשות עם רנה את כל מה שרצינו.
רנה חסרה לנו כל יום שעובר. כל דבר מזכיר אותה ואת דרכה המיוחדת לעשות דברים. כל יום כשאני נכנס הביתה אני נכנס לבית, קצת יותר ריק. רנה לא משתוללת משמחה וקופצת עלי, ואני לא שומע את נביחות השמחה שלה עוד במדרגות בדרך הביתה. כל יום כשאני הולך לטייל עם כלבתנו השניה סנדי, אני נזכר במקומות שרנה אהבה וחושב מה היא הייתה עושה אם היא הייתה פה עכשיו.
יש אנשים שלא מבינים כמה אשיות ואופי יש לכלב, לפעמים יותר מבן אדם. רנה הייתה בשבילי כמו בת, אני גידלתי אותה מגיל שלושה שבועות ואני הייתי איתה עד היום האחרון – ולא הצלחתי לעזור לה. ניסיתי לעשות כל שניתן אך לא הצלחתי לעזור לה. יום לפני שנפטרה, ישבתי לידה ולא ידעתי מה לעשות. רנה שמה עלי את הרגל כאילו מתוך רצון לעזור לי אפילו במצבה הקשה. היא לא בכתה ולא יכלה לדבר, אך היא הייתה מוכנה לעשות הכל למעני ואני הייתי מוכן לעשות הכל למענה. וזה מה שעושה את זה יותר קשה, לא הצלחתי לעזור לה לא הצלחתי להציל אותה, למרות כל הניסיונות שלי ושל הרופאים.
רנה את חסרה לי כל יום שעובר, קשה להמשיך הלאה בידיעה שאת לא חלק מחיי יותר.
נפגש שוב ליד גשר הקשת בענן
