רציתי לספר לך רנה שעומר כבר בן שנה וחצי. כשאת עזבת אותו הוא עדיין לא היה בן שנה, והוא בטח לא זוכר את המשחקים שלכם ביחד. הוא בטח היה מתפקע מצחוק אם היית מלקקת אותו היום, והיה מנסה לרדוף אחריך ולזרוק לך כדורים. עם סנדי זה לא אותו הדבר, היא כל היום רק שוכבת על הרצפה ולא ממש רודפת אחרי כדורים. אם היית פה הייתם רודפים יחד אחרי חתולים.
רציתי לספר לך שעומר כבר מדבר הרבה מאוד מילים, וקורא לסנדי "גיגי". הוא בטח כבר שכח שלך הוא קרא "אה אה" ומעניין איך הוא היה קורא לך היום? לעומר חסרה כלבה שיודעת להציב גבולות, חסרה לו כלבה שתדע להעמיד אותו במקום לפעמים.
רציתי לספר לך שעומר כבר הולך כמה חודשים לגן ונראה שהוא התרגל לגן החדש שלו. עוד מעט הוא ילך לגן של ילדים גדולים עם גננת, שעת ריכוז וחוגים על מוזיקה וחיות. חבל שהוא לא יוכל להשוויץ לכל הילדים בגן שיש לו שתי כלבות מדהימות כמו רנה וסנדי.
רציתי לספר לך שאת חסרה לנו
היא נראת כזאת מתוקה ואימהית….
יהיה זכרה ברוך * * *
הפוסט הזה גרם לי לדמעות, ולא בכדי. רנה הייתה באמת משהו אחר – כלבה עם אופי שאי אפשר להישאר אדישים אליו. כלבה שובבה כמו עומר שגדל להיות ילד שובב ומצחיק.
אני מאמינה שמשהו ממנה ומהשנה הראשונה שהם בילו יחד, כן נשאר בעומר חקוק בפנים וישפיע (והשפיע) לעד על אופיו.
מענבל, דודה של עומר ודודה של רנה ז"ל.
יפה.