רנה, כמו כל כלב ציד, אהבה מאוד לרדוף אחרי כדורים. הכדור בתמונה הוא כדור חצי אכול של רנה. שמרתי את הכדור במעבר בין דירות ואיכשהו שכחתי לתת אותו לרנה. הוא נשאר בארון ממתין לרנה, אבל רנה כבר לא תספיק לשחק איתו.
לרנה היו אינסטינקטים של כלב ציד. היא ידעה לחפש כדורים שזורקים באופן שיטתי. אף אחד מעולם לא לימד אותה איך לעשות זאת, ובכל זאת היא ידעה איך מחפשים ציד.רנה הייתה סורקת את השטח במעגלים הולכים וגדלים ותוך כדי כך מפעילה את חוש הריח שלה. לבסוף, כשהגיעה לכדור, היא עשתה סיבוב ניצחון על מנת שכולם יראו את הכדור שמצאה.
כל כך הרבה זמן עבר שאז שרנה לא איתנו אבל הצעצועים שלה נשארו כמו שהם. חבל שרנה לא יכולה לשחק איתנו כיום עם הצעצועים האלו. כיום, במקום רנה, עומר משחק עם סנדי בכדור. אולי רנה צופה בהם מגן העדן של הכלבים ומקנאת שהיא לא יכולה להשתתף..
כלבה מדהימה.
אני מבין לליבכם מאוד,בתור בעל כלבה ותיסלחו לי גם אני חושב שכלבתי הכי בעולם ,ולא בגלל שהיא שלי, פשוט כי אני מאוהב בה, היא גם כלבה אנרגטית, מדהימה, מובילה טיול, הליכה,גם ייצר השמירה שלה עלינו מדהים, הגזע שלה רועה הולנדי.
אהבתי לקרוא את הכתבה על כלבתכם האהובה,לצפות בסירטונים היפים,ולאחל לכלבתי שתהיה כזאת מתוקה וטובה, ושתמשיך להתרוצץ באטרף כל היום בחצר ביתנו ובביתינו,
ובאשר לרנה, תהיו שמחים לפחות שכלבתכם נפטרה מאושרת,עם בעלים כמותכם שעשו הכול להצילה, הגם שישנה ריגשי אשמה, אם הנכם מאמינים בגורל אז זהו הכול חתום.
כך לפחות אני מאמין,נכון,אתם אומרים לעצמיכם כן כן קל לדבר, אבל תאמינו לי שלא קל חוויתי בחיי שלושה אובדנים של כלבים, בכל פעם אספתי את השברים וניסיתי להשתקם מחדש,תאמינו לי לא קל ,אבל בסוף מתאהבים ומלבד שהצלתי בכל פעם כלב חדש מהכלבייה בעירי(ב"ש).
יהי זכרה ברוך לעד באהבה ובהערכה דוד ר.