הלכתי אל הוטרינרית שלנו, לאחר שנה שלא ביקרתי אצלה. פשוט לא יכולתי לראות וטרינרים. אבל סנדי הכלבה השניה שלנו הייתה חייבת לקבל חיסונים, אז הלכתי איתה. המקום נשאר בדיוק כמו שהיה ונזכרתי איך רנה הייתה תמיד קופצת משמחה על דלפק הקבלה, על מנת שיתנו לה חטיפים מצנצנת החטיפים. איך היא הייתה יושבת כמו בן אדם על כסאות ההמתנה, ואיך היא הייתה משתגעת על המשקל בחדר ההמתנה ורוצה להישקל שוב ושוב.
גיליתי שעדיין זוכרים את רנה ואת הסיפור העצוב שלה. גם פה רנה הצליחה לרגש כמה אנשים עוד לפני המחלה שלה. רנה עברה בחייה הקצרים הרבה מאוד וטרינרים והיא תמיד ידעה לקבל בגבורה כל זריקה או טיפול (כיוון שהייתה כלבת ציד אמיצה כמובן).
בזמן שהייתה בבית החולים חשבתי שאולי גם היא תזכה לתת לכל הוטרינרים תמונה שלה עם שלט קטן שאומר תודה, על הטיפול המסור שהציל אותי. אבל הם (הוטרינרים) לא הצליחו להציל אותה. רנה קיבלה גם את המחלה שלה בגבורה וגם ברגעים הקשים שלה בימים האחרונים לחייה הצליחה לשים עלי רגל ולנסות לנחם אותי.
