לאחרונה קצת הזנחתי את הכתיבה באתר, לא בגלל ששכחתי את רנה, אלא בגלל שאני עובד בזמן האחרון על יוזמה לאתר חדש, שמטרתו , בסופו של דבר להנציח את רנה, ולתת לחיים שלה, משמעות לא רק עבורנו, שהיינו הקרובים אליה ביותר. אני לא רוצה לפרט כרגע לפני שהאתר יהיה מוכן, אך בקרוב מאוד אני מקווה שאוכל להעלות אותו לאוויר.
פסח חלף עבר לו, רנה עדיין חסרה לנו. בדרך כלל בפסח בליל הסדר היו נשארות סנדי ורנה יחד בבית. השנה סנדי נשארה לבד. בזמן האחרון, אני מרגיש שסנדי קצת חוששת להישאר לבד בבית. פעם היא הייתה עם רנה והן היו מעסיקות אחת את השניה. כשהיינו חוזרים הביתה, לא משנה אם סנדי עמדה בחלון, או שרנה עמדה בחלון , תמיד הן היו קוראות אחת לשניה כאילו להגיד "הם חזרו, הם חזרו" ושתיהן היו מקבלות את פנינו. סנדי מקבלת את פנינו תמיד עם צעצוע בפה ואילו רנה בנביחות ובקפיצות של שמחה. הקפיצות שלה כל כך חסרות היום.
אנחנו משתדלים להשאיר לסנדי טלוויזיה או רדיו כשיוצאים, אבל זה לא כמו עוד מישהו בבית. היו כבר אנשים שהציעו שניקח כלב אחר, אבל אני לא מרגיש מוכן עדיין. אני מרגיש ,שכל עוד הפרוייקט של הנצחת רנה לא הושלם, אני לא אוכל לקחת כלב אחר.
סנדי הייתה תמיד משחקת במשיכת חבל עם רנה. כל אחת הייתה תופסת צד, והן היו מושכות במשך שעות. הן היו נהנות מהמשחק הזה יותר מכל משחק אחר בבית ואנחנו היינו תמיד מתעצבנים עליהן – כמה זמן אפשר למשוך חבל? המנצחת הייתה הכלבה עם הסבלנות הרבה ביותר. כל פעם זו הייתה מישהי אחרת.