כבר כתבתי שאני חייב לרנה הרבה מאוד. אבל אולי הדבר החשוב ביותר שאני חייב לרנה הוא מיקה ועומר. הכרתי את מיקה בזכות רנה ואחר כך בזכות הכרות זו עומר נולד. רנה הייתה לי כמו בת ואחרי החתונה היו לי שתי בנות גם רנה וגם סנדי הכלבה של מיקה. כן, אני ומיקה הכרנו כאשר אני הלכתי לטייל עם רנה ופגשתי את מיקה מטיילת עם סנדי. המפגש השכונתי של כל בעלי הכלבים היה במגרש כדורסל סגור בו הכלבים שיחקו ונהנו ובעלי הכלבים ישבו ודיברו. רק הגעתי לשכונה ומייד הכרתי את מיקה וסנדי במפגש השכונתי הזה.
אני ומיקה רצינו לקחת את הכלבות איתנו לחופה כדי שיהיו השושבינות, אך פחדנו שחלק מהאורחים לא יבינו את הנימוס המיוחד שהיה לרנה לקפוץ על אורחים כדי להגיד שלום ועל שולחנות כדי לטעום את המנות לפניהם. אז החלטנו לוותר על שושבינות (החלטה שאני מצטער עליה עד היום), אך לפחות לתת לכלבות ביטוי הולם בהזמנה לחתונה. התוצאה נמצאת בראש העמוד.
בדפוס דנה, בו הכנו את ההזמנה, התלהבו מהרעיון ועזרו לנו ככל שיכלו. לאחרונה שמעתי שעד היום תלויה ההזמנה שלנו על לוח ההזמנות שלהם בתור דוגמא להזמנות שנעשו על ידם. עד הרגע האחרון עוד חשבתי להכין פוסטר בגודל טבעי של הכלבות על מנת לשים אותן איתנו בחופה אך לבסוף ויתרתי על הרעיון.
הכלבות נשארו בבית כאשר אנו חגגנו בחתונה. לקח לנו קצת זמן למצוא מישהו לשמור עליהן, כיוון שכולם היו כמובן בחגיגה, אבל לאחר מכן פינקנו אותן בנסיעה לצימר באלקוש.
