יש ויכוח ארוך בין מדענים מה קובע יותר את אופיו של כלב וכמובן גם של האדם. האם זהו המטען התורשתי גנטי או המטען הנרכש מהסביבה? יש מדענים שחושבים כי אצל כלבים חשוב יותר המטען הגנטי מאשר המטען החינוכי, ויש כאלו שחושבים אחרת. אני התחלתי לחנך\לאלף את רנה בגיל צעיר מאוד. כבר כשהייתה בת כחודש, התחלתי בתהליך של אילוף שגרם לנו לפתח קשר והבנה שלא ניתן לפתח עם כלב בוגר ומעוצב רגשית.
מה שחשוב באילוף של גור קטן זו התקשורת בין הבעלים לבין הגור, הרבה יותר מאשר תרגיל זה או אחר שהכלב מבצע. אנשים חושבים שכלב מאולף הוא כלב שיודע לשבת כשאומרים לו, ללכת צמוד לרגל של בעליו, או סתם מבצע מה שאומרים לו – אך זהו רק צד שולי באילוף. מה שחשוב יותר מכל זו התקשורת בין הבעלים לבין הכלב. כלב שיודע להקשיב לבעליו, הוא כלב מאולף. באופן מפתיע זה עובד גם הפוך, בעלים שיודע להקשיב לכלב שלו הוא בעלים עם כלב מאולף. חלק מתהליך האילוף, הוא אילוף של הבעלים ולא רק של הכלב.
אני מאמין שחלק נכבד באופי הכלב נקבע בשלבים מוקדמים אלו של חייו. אני ניסיתי לחשוף את רנה לכמה שיותר אנשים ולכמה שיותר דברים בגיל צעיר. והתוצאה היא כלבה שהייתה ידידותית מאוד לסביבה. רנה חיפשה כל הזמן חום ואהבה ונתנה כל כך הרבה חום ואהבה. היא הייתה קשובה לכל דבר שאמרתי לה, והייתה מוכנה לסמוך עלי בעיניים עצומות.
יש אנשים שחושבים שכלבים הופכים עם השנים להיות דומים לבעלים שלהם. אני מאמין שיש בזה הרבה מאוד אמת. לדעתי חלק נכבד באישיות של הכלב נובע מהסביבה בה הוא גדל והבעלים של הכלב. אני באופן אישי, מרגיש שבמובנים מסוימים אני הפכתי להיות דומה לרנה. אני מאמין שרנה נתנה לי הרבה יותר ממה שאני נתתי לה. האופי המיוחד שלה הוא משהו שאני אנצור עימי לנצח.