היום לפני חודש (ב 3 לדצמבר) נפטרה רנה הכלבה האהובה שלנו.
אלו התמונות שצילמתי בטלפון הנייד שלי בבית החולים הוטרינרי בבית דגן כיומיים לפני פטירתה. באחת התמונות ניתן לראות את רנה בחדר הטיפולים ממש לפני שלקחתי אותה לצפון לד"ר ליסי שרון לצורך ניסיון שיקום אחרון. בתמונה השנייה, רנה נמצאת על העגלה לאחר שביליתי איתה ביום שבת שטוף שמש על הדשא מחוץ לבית החולים יומיים לפני פטירתה.
בבית החולים אמרו לי שלדעתם אין לה הרבה סיכוי ושעלי להרדים אותה. אך לא הסכמתי לכך וכאמור, ניסיתי לקחת אותה לשיקום בצפון, במקום היחיד שנתנו לה בו צ'אנס. ביומיים האחרונים ראיתי איך רנה מנסה לקום ולא מצליחה, והרגשתי שהיא משתפרת ממש מעט ורוצה עדיין לחיות. לכן הייתי חייב לתת לה צ'אנס לחיים.
בדרכנו לצפון היה יום גשום אך עם שמש שיצאה מידי פעם. במהלך הנסיעה ראינו קשת מקסימה לאורך החוף. חשבתי שזה סימן טוב שמראה על סיכוי טוב של רנה לצאת מהעסק. רנה נראתה בדרך כמו בימים עברו. אמנם היא לא יכלה לשבת ולהסתכל בחלון, כיוון שלא יכלה לקום על רגליה, אך בעיניה ראיתי את הזיק המוכר כל כך של רנה. זיק של שובבות ואהבת ושמחת חיים שלא ראיתי בשום כלב מעולם. הרגשתי ממש טוב והייתי בטוח שלמרות כל מה שאמרו לי כל הרופאים עדיין יש לה סיכוי.
הגענו לד"ר ליסי שרון שבדקה אותה ורשמה את כל הפרטים. אני התכוננתי לבוא לבקר כל יום יומיים והייתי בטוח שנצא מזה יחד. ביום למחרת הייתי במילואים. המילואים החלו רק בשעות אחה"צ כך שהספקתי לקחת את סנדי (הכלבה השנייה שלנו) לטיול בפארק. בפארק כבר התחילו העשבים לצמוח, כמו תמיד בעונה זו של השנה. הם החליפו את הקוצים היבשים במרבד ירוק שרנה כל כך אהבה לרוץ בו. חשבתי על רנה וכמה היא הייתה מאושרת אם יכלה לבוא איתנו לטיול הזה בפארק עכשיו.
כעבור, כשעה קיבלתי טלפון מד"ר ליסי שרון. היא אמרה שבבוקר לקחו את רנה לטיול והיא עשתה את צרכיה ואכלה. היא אמרה שהשאירה אותה 40 דקות לבד וכשחזרה היא לא הייתה בין החיים יותר. לא כל כך הבנתי מה קרה בדיוק, ואני לא מבין עד היום, כיוון שלא רציתי לבצע נתיחה שלאחר המוות ברנה. יכול להיות שפתאום הייתה החמרה כלשהי, למרות שבשבועיים האחרונים היא הייתה במצב די יציב. ויכול להיות שלא עשו שם בטיפול משהו בסדר. אבל זה כבר לא משנה. כי רנה הכלבה שגידלתי מגיל שלושה שבועות והכרתי יותר טוב מכל אחד אחר, כבר לא איתנו. היא הייתה לי כמו בת ואני עדיין מרגיש בחסרונה כל יום שעובר.
שבוע לאחר פטירתה נסענו בגשם שוטף לבקר את קברה. גם הפעם ראינו קשת בדרך למושב שדמות דבורה, בו קברנו אותה. הלכנו בתוך בוץ והגענו לחלקה קטנה בה קבורים הרבה כלבים ולכל כלב היה שלט קטן שציין את תאריך פטירתו ומספר מילים. על הקבר של רנה בחרנו לרשום:
פה טמונה רנה אביב
18.09.2003-03.12.2007
כלבת ציד אמיצה
הכלבה הכי טובה בעולם,שאהבה אנשים יותר מכלבים
תמיד תהי חסרה לנו
אוהבים לנצח
המשפחה והחברים
סיפור עצוב ואני כל כך מכיר את הסיטואציה מקרוב…..
במקרה הגעתי לאתר והתרגשתי עד דמעות
גם אני בענייני אהבת החי ובשנה האחרונה נאלצתי להפרד לנצח מחתול מדהים ששבה את ליבי לעד.
הצער פשוט משתק ואין הסבר לחוסר האונים הזה.
שמחתי לקרוא על רנה ועל היחס האהבה האין סופית בינכם שתרמה לך רבות.
כל הכבוד לך על היחס והחמלה.
שלא תדע עוד צער…..
חג שמח ורק דברים טובים.
עוז יצחק.
נהריה.
עוז, תודה על התגובה. מטרת האתר היא להנציח את זכר רנה ולשמור את הזיכרונות של רנה עבור הבן שלי עומר שהכיר אותה רק עד גיל שנה ולא יספיק לחוות איתה עוד רגעים של כיף ומשחקים..