כלבת ציד אמיצה

עוד מעט מסתיימת לה השנה האזרחית ומתחילה שנה חדשה.

כבר כמעט חודש מאז רנה לא איתנו (מה 3 בדצמבר), ופתאום עכשיו מתחדד האובדן שלה לקראת סוף השנה. כל אובדן של מישהו קרוב קשה, אך האובדן מתעצם בצמתים אותם אנו ממשיכים לעבור בלי הקרובים לנו. רנה לא תזכה לראות את שנת 2008. החיים מחזירים אותנו למעין שגרה מזויפת. אני הולך לעבודה וחי את החיים אבל משהו בחיי השתנה ומשפיע על כל פינה בחיים שלי.

אתמול עברתי דירה. לא הפסקתי לחשוב על רנה. איך רנה הייתה מגיבה לדירה החדשה? האם בכלל הייתי עובר לדירה הזו, אם רנה הייתה היום בחיים? כנראה שלא.

אנחנו ממשיכים את החיים, אבל ככל שעובר הזמן ואנו צוברים עוד חוויות ועוברים עוד צמתים, אנו חווים את האובדן של אלו שלא איתנו בתוך אותן חוויות.

אבל רנה, הייתה כלבת ציד אמיצה, היא לא נרתעה מקשיים ובטח לא מצמתים. אם אנחנו היינו עוזבים אותה פתאום אני בטוח שהיא הייתה ממשיכה להציק לסנדי, לנבוח על השכנים בחדר המדרגות, לשחק עם עומר הקטן ולעצבן את ההורים של אשתי..

אז רנה, אם את חוגגת ליד הגשר את השנה האזרחית החדשה לכלבים – שתהיה לך Happy New Dogs Year מאיתנו שנשארנו פה מאחור.